הכ"ד בעבירות של כרייה שלא כדין, גניבת חול ועוד

1.       החלטתי לזכות את הנאשמים מהאישום השני, ולהרשיעם באישומים הראשון והשלישי.

2.       כתב האישום עוסק בעבירות כרייה שלא כדין וגניבת חול, אשר בוצעו על פי הנטען, על ידי נאשמת 1 (להלן: "החברה") ובעלי תפקידים בה. נאשם 2 הוא מנהל החברה ומורשה חתימה, נאשם 3 מנהל העבודה במחצבה, ונאשם 4 אחראי משמרת ומפעיל שופל.

3.       במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, זכתה נאשמת 1 במכרזים של מנהל מקרקעי ישראל לכרות באתרים  מספר 7 ו- 8 (להלן: "אתרי הכרייה המורשים"), באזור התעשיה הדרומי באשקלון. על פי תנאי המכרז, היה על נאשמת 1 לסמן את גבולות שטח ההרשאה באמצעות חביות מבוטנות, ולהגיש מפות מדידה כל ארבעה חודשים.

4.       כתב האישום כולל שלושה אישומים כדלקמן:

     א.         אישום ראשון - מייחס לנאשמים 1 ו-4 עבירות של כרייה שלא כדין, לפי סעיף 111(א) לפקודת המכרות, 1925 (להלן: "הפקודה"), גניבת חול, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), ולנאשמים 2 ו-3  עבירה של אחריות נושא משרה בתאגיד לעבירת הכרייה, לפי סעיף 111א לפקודה. לפי הנטען, בתאריך 2/6/04 כרתה  נאשמת 1 חול, בכמות של 18 משאיות, באמצעות נאשם 4, מחוץ לאתרי הכרייה המורשים. נאשמים  2 ו-3  לא פיקחו ולא עשו כל שניתן למניעת העבירות.

     ב.         אישום שני - מייחס לנאשמים 1, 3 ו-4  עבירות של כרייה שלא כדין, לפי סעיף 111(א) לפקודה, גניבת חול, לפי סעיף 384 לחוק, ולנאשמים 2 ו-3  גם עבירה של אחריות נושא משרה בתאגיד לעבירת הכרייה, לפי סעיף 111א לפקודה. לפי הנטען, בתאריך 24.6.04  כרתה נאשמת 1 חול, באמצעות שופל בבעלות נאשם 2, מחוץ לאתרי הכרייה המורשים, והובילה אותו לתוך אתר 8. השופל כוון והונחה על ידי נאשמים 3 ו-4. נאשמים  2ו-3  לא פיקחו ולא עשו כל שניתן למניעת העבירות.

     ג.          אישום שלישי - מייחס לנאשמים  1 ו-5 (אשר נפטר בעיצומו של ההליך) עבירות של כרייה שלא כדין לפי סעיף 111(א) לפקודה, גניבת חול לפי סעיף 384 לחוק, ולנאשמים 2, ו-3 עבירה של אחריות נושא משרה בתאגיד לעבירת הכרייה לפי סעיף 111א לפקודה. לפי הנטען, בתאריך 24.10.04 כרה שופל בבעלות נאשם 2, חול, מחוץ לאתרי הכרייה המורשים, בשטח בבעלות המדינה, המיועד לשימור. נהג השופל כוון על ידי נאשם 5 ותודרך על ידי נאשם 3. נאשמים  2 ו-3 לא פיקחו ולא עשו כל שניתן למניעת העבירות.

5.       הנאשמים הודו בחלק הכללי של כתב האישום, וכפרו בביצוע העבירות המיוחסות להם.

6.       במסגרת פרשת ההוכחות, העידו מטעם המאשימה העדים הבאים: שלמה כהן, מפקח במנהל מקרקעי ישראל, אשר פיקח על האיזור הרלוונטי, ודיווח על ההפרות נשוא האישום, מוחמד קרינאווי, ויבסיי ברונפמן, נהגי שופל שהעסיקה נאשמת 1, המודדים אבנר שיאון ויהודה כהן, ונאג'י אבו כוש, רוכש החול באישום הראשון. מטעם הנאשמים העיד, לבד מהנאשמים, עד מומחה, מהנדס קאיד אבו פריח.

7.       הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון

8.       בטרם אדון בכל אישום לגופו, אתייחס לשתי סוגיות מרכזיות שיש בהן כדי להשליך על מכלול  האישומים, והן, דיוק המדידה, וסימון השטח באמצעות חביות. כן אתייחס להשלכות הסימון או העדרו במישורים של  אחריות נושאי המשרה בתאגיד, והמחשבה הפלילית.

דיוק המדידה

9.       הסניגור טוען כי מדידת מיקום הכרייה שביצע עד התביעה שלמה כהן, המבוססת על קואורדינטות שסומנו באמצעות מכשיר GPS על ארבע מפות שונות, אינה מדוייקת, ואינה יכולה לשמש בסיס לקביעת ממצא מפליל. לטענתו, בדיקת ה-GPS מהווה ראיה מרכזית ובלעדית, במובן שגם עד התביעה סומך ידו על הבדיקה יותר מאשר על הערכתו את החריגה. אף התביעה אינה מבקשת מבית המשפט להרשיע על סמך הערכת העד כהן, אלא על יסוד המדידות שערך באמצעות GPS. מאידך, לא הביאה התביעה ראיה באשר לטיבן ואיכותן של בדיקות באמצעות GPS, ולא הוצגה פסיקה בעניין זה. מנגד, הוכיחה הסניגוריה באמצעות עדות מומחה, כי המכשיר נתון לסטיות של כ-25 מ'.

10.   בנוסף, על פי חוות דעת מומחה ההגנה, ארבע המפות המציינות את מקום הכרייה באישום הראשון, אינן מצביעות על מקום זהה. הסטייה הכוללת בחישוב המרחק היא בת כ-37 מ'. יש להוסיף לה עוד מספר מטרים גם בגין השוני בין הרשתות (רשת ישראל החדשה, לפיה נמדדו נקודות הציון במכשיר ה-GPS, והרשת הישנה לפיה נערכו המפות עליהן הותוו הנקודות).

11.   שלושת מקדמי הסטייה הללו מצטברים זה לזה, ומכאן  המסקנה, שיתכן כי נקודות הכרייה הן בתחום המורשה. הסניגור מפנה גם לעדותו של אבנר שיאון, מודד מטעם התביעה, שלא שלל את האפשרות כי הציונים המופיעים במפות ביחס לאישום הראשון, אינם זהים.

12.   עוד טען הסניגור, כי בדיקות נקודות עיגון שביצע העד כהן לטענתו, ובדיקות שערך במשרדו בתוכנת GIS, לא באו לידי ביטוי בחומר החקירה, ולכן לא ניתן היה לבדוק את הדברים קודם חקירתו הנגדית.

13.   לאחר שעיינתי בחומר הרלוונטי, אני מקבלת את טענתו העקרונית של ב"כ הנאשמים, באשר לדיוק המדידה, אולם איני שותפה למסקנותיו. צודק ב"כ הנאשמים, כי הוכיח מקדמי סטייה, הן הסטיה האפשרית במדידה באמצעות GPS, והן הסטיה הנובעת מהשוני בין הרשתות. אני גם מוכנה לקבל את חוות דעת המומחה מטעמו, ביחס לסטיה בין המפות בינן לבין עצמן, ולקבוע כעובדה, כי תיתכן סטיה ברדיוס של כמה עשרות מטרים. אלא שבנסיבות התיק שבפנינו, אין באלה כדי להטיל ספק בתשתית הראייתית שהניחה התביעה.

14.   אילו היה מדובר בראיה יחידה, כטענת הסניגור, אזי, ככל שהקרבה לגבול החלקה היתה גדולה יותר, משמעות הסטיה היתה מתעצמת, ויתכן שבקרבה של 70 מ' מגבול החלקה, היה גובר הספק, שמא הכרייה היתה בתוך השטח המותר. אין זה המצב הראייתי בתיק.